בן יחזקאל ושולמית. נולד בשנת תש"י (1950) בכרכור, באותה שנה שמשפחתו עלתה ארצה. למד בבית-הספר היסודי בכרכור ובבית-הספר האזורי ברמות-מנשה. מילדותו הכירוהו הכל כילד רגיש, בעל חוש לצדק, שהנחה אותו בכל מעשיו. הוא היה הבן השלישי למשפחה מרובת-ילדים. למרות מצוקת המשפחה, היו ההורים מסורים לילדיהם, אהבו אותם אהבת-נפש ומילאו את צורכיהם ככל יכולתם. יצחק היה בעל נפש פיוטית, אוהב שירה ומוסיקה ובעל כישרון למשחק. אך בכל זאת הייתה בו עצבות מטבע ברייתו, אולי בגלל קוצר-ידו לעשות למען אנשים שכאב את כאבם. ביוזמתו עבר לקיבוץ של "השומר הצעיר", ושם למד ועבד, כאחד החברים הנאמנים. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר האזורי התחיל ללמוד בסמינר למורים בבית-ברל וכשגמר את לימודיו בו הייתה בידו תעודת מורה. הוא החליט לעסוק בהוראה כמקצוע.

איציק גויס לצה"ל בראשית אפריל 1969 והוצב לחיל-ההנדסה, אך מפני שמסגרת זו לא התאימה לאופיו ובגלל כשרונו למשחק, השתדל לעבור ללהקה צבאית. ביום ט' בניסן תשל"ב (24.3.1972), זמן קצר לפני מועד שחרורו מהצבא, נפל בשעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחדרה.